סוזאן ווגה וחברים

בחמש השנים האחרונות התמזל מזלי ובכל שנה קלנדרית (לפעמים בתחילתה ולפעמים בסופה) ביקרתי בניו יורק. אומנם חלק מהנסיעות היו נסיעות עבודה אבל גם אז דאגתי לפנות לעצמי כמה ימי חופש בעיר כי בסופו של דבר "העבודה" היתה תמיד רק התירוץ ולא הסיבה האמיתית לנסיעה.
שתי הנסיעות האחרונות (2009 ו2010) היו נסיעות של Only Pleasure (בנסיעה האחרונה כבר הייתי מחוסר עבודה) ואין ספק שהיה שם הרבה Pleasure ולמעשה מדובר בביקורים הכי טובים שהיו לי בעיר.
ניו יורק 2010 הסתיימה לפני שבועיים וחצי ובמבט אחורה על השבוע שביליתי שם קל להצביע על נקודת השיא של הביקור...



בהופעה המתוכננת של סוזאן נזכרתי רק כמה שעות לפני הטיסה כאשר חיפשתי הופעות מוזיקה בTime Out New York.
אז אומנם היו שם עוד כמה הופעות מעניינות ואומנם כבר ראיתי אותה לפני פחות משנה בשתי הופעות כאן בארץ ואומנם כבר יש לי כרטיסים להופעה שלה בקיסריה ביולי הקרוב, אבל למרות כל זאת, לראות את סוזאן ווגה מופיעה 'עם חברים' בבאר יין בלב הסוהו זה לא משהו שמעריץ ותיק שכמוני אמור לוותר עליו בגלל כל הזוטות שציינתי.
היה לי ברור שאם אני עולה על הטיסה (טסתי בכרטיס חינם על בסיס מקום פנוי) ומגיע לניו יורק, הדבר הראשון שאני עושה זה לקנות כרטיסים להופעה הזאת. וכך היה - עליתי על הטיסה, סבלתי 12 שעות, נחתתי, הגעתי למלון, ישנתי 3 שעות ויצאתי לאפל סטור הקרוב להזמין מקומות להופעה בCity Winery.

לCity Winery הגענו (אנוכי ושותפי) שעתיים לפני ההופעה כדי לאכול, לשתות ולספוג את האווירה במקום.
הובלנו לשולחן שלנו שהיה ממקום על מעין מרפסת עם נקודת תצפית טובה לבמה.
באופן כללי המקום היה דיי גדול אבל שמר על אווירה אינטימית וחמה.
הזמנו יין ואוכל ומהר מאוד הבחנו שבין מעט האנשים שכבר הגיעו למקום, קצת מתחת למרפסת, יושבת לא אחרת מאשר סוזאן ווגה ביחד עם הפמליה שלה שכללה בין השאר את הנגנים, שהכרתי מהופעות קודמות שלה (מייק וג'רי) ואת רובי פרום, הבת שלה.
באופן לא מפתיע הלב שלי התחיל לפעום בקצב מהיר והתחלתי להתנהג כמו איזה בת 14 שמגלה שג'סטין ביבר התיישב בשולחן לידה. שותפי הרגיע אותי והציע שאני אגש עם המצלמה ואבקש להצטלם איתה. אחרי היסוסים והתייעצות עם צוות המלצרים במקום (נו טוב וגם אחרי 3/4 כוס יין...) החלטתי שאני הולך על זה ומה שיהיה יהיה. לקחתי את המצלמה, קמתי ממקומי והתחלתי ללכת לכיוון השולחן של פמליית ווגה.
כאשר הייתי במרחק של 3 פסיעות מסוזאן (הגעתי מאחוריה) ראיתי לפתע שהיא אוכלת והיה לי ברור שאין מצב שאני הולך להפריע לה כרגע.
חזרתי לשולחן שלנו, מחליט לנסות שוב בעוד כמה דקות.
5 דקות לאחר מכן ראינו אותה קמה והולכת אל מאחורי הקלעים וההזדמנות לצילום משותף חלפה עברה לה...

בשעה תשע, כאשר המקום כבר היה דיי מלא, האורות עומעמו וסוזאן ווגה עלתה לבמה. היו אומנם תשואות אבל (באופן שנראה לי לגמרי הגיוני) זה לא השתווה לקבלת הפנים שהיא קיבלה בארץ כאשר היא עלתה לבמה.
לאחר 'Hello' אופייני היא חיברה את הגיטרה למגבר והתחילה לנגן או לפחות ניסתה להתחיל לנגן כי במקום צלילים נשמע רעש צורמני ולא נעים.
פאדיחות, אבל סוזאן ווגה זה לא מטאליקה והיא יכולה להסתדר גם ללא גיטרות, בטח כאשר אחד הלהיטים הגדולים שלה הוא בכלל שיר א-קפלה...


כשסיימה את הביצוע לTom's Diner התפנתה סוזאן להסביר קצת על ההופעה ועל איך יתנהל הערב.
אז קודם כל ההופעה היא ההופעה השנייה בסדרה של 3 הופעות חגיגיות לכבוד יומולדת 25 לאלבום הבכורה שלה. בהופעה הראשונה היא ביצעה את אלבום הבכורה במלואו וההופעה השלישית היא הופעה משותפת ביחד עם Lloyd Cole.
בערב הזה היא תארח 3 הופעות של חברים ובין הופעה להופעה תופיע בעצמה.
עוד לפני האורחת הראשונה שלה סוזאן המשיכה עם NY is a Woman וCaramel.

כשקראנו את שמות ה"חברים" שיופיעו בערב הזה לא היה לנו מושג מי הם אותם אמנים - יוקה הונדה, פואז, ספוקי גוסט אבל אין ספק שמאוד הסתקרנו (מה זה השמות האלו?), גם לא היה לנו זמן להריץ עליהם גוגל או אפילו לראות אם יש עליהם משהו ביו טיוב, כך שהגענו להופעה "לוח חלק" מבחינת כל ההופעות האחרות.
האורחת הראשונה של סוזאן היתה Yuka Honda, מוזיקאית יפנית שחיה בניו יורק ועושה מוזיקה אלקטרונית ניסיונית, מצלצל מוכר? גם לנו, בטח כאשר בין הנגנים שעלו איתה לבמה היה לא אחר משון לנון.




יוקה ביצעה ארבעה קטעים, האחד יותר ביזארי ואקספרימנטאלי מהשני והאמת שאני אוהב דברים כאלו, אווירת דיוויד לינץ כזאת ואחרי כמה כוסות יין זה בכלל מתיישב טוב.

האורח הבא אותו הציגה ווגה היה Poez. השם שלו היה מוכר לי אבל האסימון לגביו נפל לאחר ההופעה, רק אז נזכרתי למה הכרתי את השם והפנים האלו (תוך כדי מכה במצח וקריאה "איך לעזאזל שכחתי מי זה...").
אותו Poez הוא מה שנקרא spoken word artist או voice musician והופעה כמו שלו לא רואים כל יום.
וככה היא התחילה:


(את הקטע המלא של New Wave Pizzeria ניתן לראות כאן. )
אז מסתבר שPoez וסוזאן הם מכרים וותיקים ובהופעתו הוא מחזיר אותנו לשנות השמונים ומתאר דייט שהיה לו עם אחת S במסעדה מסויימת בUpper East Side, דייט שאומנם התחיל בנשיקה מצידו (וקצת גם מצידה) אבל מסתיים שבכך שהיא נוטשת אותו פתאום והולכת לאכול ארוחת ערב עם מישהו אחר.

אבל אין צורך לרחם על אותו בחור,כי אומנם הוא לא סיפר את זה בהופעה, אבל שלושים שנה אחר כך, הוא נשוי לאותה S...

(ניתן לראות את סיפור הדייט כאן).

לאחר שPoez יורד מהבמה, סוזאן ווגה חוזרת אליה עם עוד בת משפחה...





הן מבצעות את 'Cracking' ואת 'Small Blue Thing' המעולים ואז סוזאן מציגה את האורח האחרון שלה לערב זה שהוא בעצם הגיטריסט שלה - ג'רי לאנרד או בכינויו Spookyghost.
לא מדובר בסתם גיטריסט, ג'רי לאנרד עבד עם אומנים רבים בינהם דיוויד בואי, סינדי לאופר, לורי אנדרסון ורופוס ווינרייט. בחלק שלו הוא ביצע 3-4 קטעים ביחד עם הבסיסט(מייק) ועוד זמרת מלווה. הקטע הראשון היה נוגה ויפייפה ואם אני לא טועה קראו לו 'Prayer'.
אחרי האורח האחרון סוזאן ווגה חזרה לבמה למנה העיקרית של הופעתה.
אלו השירים שהיא ביצעה (את כולם היא ביצעה גם בהופעותיה בארץ שנה שעברה):
Tombstone
Left of Center
Blood Make Noise


The Man Who Play God
Frank & Ave
Luka

ובהדרן:
Tom's Diner - Remix Version
Marlena on the Wall
Rosemary

ככה הסתיימה ההופעה המעולה הזאת ולנו נשאר לחכות ליולי אז נזכה להופעה נוספת, בקיסריה, שלפחות עבורי תהווה סגירת מעגל מכיוון שהפעם הראשונה בה שמעתי את סוזאן ווגה בהופעה היתה דרך הרדיו בהופעתה הראשונה בישראל, בקיסריה...